לקראת ג' תמוז, אנו מפרסמים מכתב של הרב ישבעם הלוי סגל משפיע בכפר חב"ד, לא' מרבני אנ"ש, בו הוא מפרט בהרחבה את המקורות על פי נגלה וחסידות לאמונה בחייו הנצחיים של הרבי מלך המשיח. במכתבו משיב הרב סגל לשתי טענות עיקריות: א. מהתונה לא מצינו חיים נצחיים בעולם. ב. מהו ההכרח בתאור גדולתו של הרבי בכך שחי בגופו לנצח? ●
בס"ד מוצאי שמחת תורה ה'תשס"א
לכבוד הרה"ג הרה"ח צמ"ס וכו'
מד"א דקהילת...
מוהר"ר . . שליט"א
שלום רב לאוהבי תורתיך!
כהבטחתי לכת"ר בעת שהתועדנו בבית חיינו בליל שמח"ת השתא, הריני שולח לכב' את המקורות לאמונתינו הטהורה בנצחיות הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו.
סמוך לבי ובטוח שלדכוותי' – הבקי בתורת החסידות – אין צורך להכביר בדברים, וגם המעט שנכתב בזה יספיקו להבהיר את הענין.
כפי שהבנתי מדברי כת"ר, טענתו על הפרסומים בדבר אמונתנו הטהורה בנצחיות חייו של הרבי מלך המשיח שיל"ו, ועיקר טענתו – כפי שכת"ר התבטא - על שבעת האחרונה ישנם ה"ממציאים" כביכול, חידושים שלא נשמעו מעולם, שהרבי חי וקיים בגופו הגשמי באופן נצחי, דברים שלכאורה לא מצינו כמותן בתורה, לא בניגלה דאורייתא ולא בניסתר, שיאמר על בני אדם בשר ודם שוכני בתי חומר - אפילו הצדיקים - שהם חיים לעולם ועד בעולם הזה הגשמי.
ומה שאמרו רז"ל "צדיקים אפילו במיתתם קרוים חיים"[1], הרי זה רק ברוחניות, וכפי שמבאר אדמוה"ז בארוכה באגה"ק כז עפ"י מאמר הזוה"ק "דצדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי"[2] כי "חיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים" ו"החיים הרוחניים" של הצדיק נשארים בעולם גם לאחר פטירתו, ואפילו "יתיר מבחיוהי" - כי אינם מוגבלים עוד בגוף וכלי גשמי.
הרי במפורש נאמר שהצדיק נפטר מהעולם הזה, ורק "חיי הצדיק" שהם רוחניות תורתו ועבודתו - נשארים בעולם הזה, ועוד "יתיר מבחיוהי" כנ"ל.
זאת ועוד, כי מלבד שלא מצינו דבר זה בתורה, הנה לכאורה, גם אין הדעת סובלת זאת, כי לא יתכן לומר שהרבי - קודש הקדשים - ישאר לנצח למטה מוגבל בגוף, ולא יעלה במעלות קדושים בגן-עדן העליון - מקום מושב הצדיקים.
אשר ממוצא דבר אנו שומעים טענה המתמקדת בשניים:
א. מהתורה - שמאז חטא עץ-הדעת נקנסה מיתה לאדם, ולא מצינו חיים נצחיים בעולם.
ב. מסברא - כי מהו ההכרח ומהו הרעיון - בתאור גדולתו של הרבי, בכך שהוא חי בגופו לנצח, אדרבה, לכאורה יש בזה פחיתות הכבוד - שנשאר בגוף מוגבל וגשמי.
כל זה הבנתי מדברי כת"ר, בטענה נגד אלו המפרסמים שהרבי חי וקיים בחיים נצחיים בגופו הגשמי ובעולם הגשמי.
אך כאמור, כפי שהבטחתי לכת"ר הריני שולח לו בזה מעט מהמקורות בתורה לפענ"ד, הן בנגלה והן בפנימיות התורה, בהם לומדים אנו על נצחיותו של הרבי מלך המשיח שיל"ו.
ביאור הענין הנה, בלקו"ש[3] מבאר בהרחבה ההבדל שבין משה רבינו רעיא מהימנא, לבין שאר הצדיקים בעולם, שבעוד שכל הצדיקים - הנה לאחר פטירתם - רק רוחניות עבודתם נשארת בעולם יתיר מבחיוהי, אבל הם עצמם נפטרים ועוזבים את העולם, והגוף הוא בבחינת "נפיל מדרגיה",
הנה, כנגד זה משה רבינו הרי "משה אמת ותורתו אמת"[4], ואמרז"ל: "אמת – זה משה"[5], והמשמעות של "אמת" היא נצחיות, "שפת אמת תיכון לעד"[6], וכך משה רבינו הוא נצחי, כי מדתו וענינו הוא אמת, וכדאי' בגמרא "לא מת משה[7], כתיב הכא "וימת שם משה"[8] וכתיב התם "ויהי שם עם ה'"[9] מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" עכ"ל.
והיינו, שבגמרא לומדים זאת בגזירה שוה ממתן תורה, שכשם שבמ"ת עלה משה למרום ושימש שם בגופו, נאמר: "ויהי שם עם ה'", אף כאן דכתיב "וימת שם משה", הריהו עומד ומשמש בגופו, ומה שכתוב : "וימת" וגו' – אינו כפשוטו, כדלהלן.
וראה בלקו"ש שם הערה 60 וז"ל: "ובעיון יעקב (לע"י סוטה שם) משמע שהענין דמשה לא מת הוא גם בנוגע לגופו".
כי מה שכתוב "וימת שם משה" כבר ביאר כ"ק אדמו"ר נ"ע[10] שאין זה מיתה כפשוטו ח"ו - פירוד הנשמה מהגוף, אלא התעלות הנשמה עם הגוף ביחד וע"ש בארוכה.
והנה, כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, וכמבואר בתניא[11] וז"ל: "ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה" וגו'.
ומבאר בלקו"ש[12] שהתורה נתנה "חרות על הלחת"[13] ואמרו חז"ל: "אל תקרי חרות אלא חירות - חירות ממלאך המות"[14], והיינו שבשעה שקיבלו ישראל בסיני את התורה שהיא "תורת אמת", ואמת הוא נצחי כנ"ל, אכן נתנו חיים נצחיים בכל ישראל, ואלמלא חזרו וחטאו – היו נשארים לחיות לנצח.
אלא שאח"כ נתבטל הדבר בגלל חטא העגל, ש"חזרה זוהמתן"[15], היא היא הזוהמא שהטיל הנחש בחטא עץ הדעת והביא עי"ז את המות לעולם, וכשחטאו בעגל - אין התורה חקוקה עוד בגופם הגשמי כבשעת מתן תורה, וחזרה המיתה לעולם.
אך בכל זאת, מאחר שהתורה כבר ירדה לעולם, ו"כל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה"[16], לכן לא חזרה כל הזוהמא[17], ואין ביכולת זוהמת חטא העגל להחזיר את העולם למצב של קודם מתן תורה, היינו, לגזירה ש"תחתונים לא יעלו כו' ועליונים לא ירדו כו'[18] – שיהיו פטורים מהמצוות כמו לפני מ"ת, כי ברור שגם לאחר חטא העגל נשאר החיבור של עליונים ותחתונים, וחייבים כל ישראל לממש חיבור זה ע"י קיום התומ"צ.
ומכיוון שעל – אף חטא העגל, בטלה גזירת הפירוד בין עליונים ותחתונים, ויש ביכולתנו ע"י מעשינו ועבודתנו בכל זמן משך הגלות, לשבר את החושך ולבטל את הזוהמא, הרי לא זו בלבד שע"י זה נזכה לקיום היעוד לעתיד לבוא ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"[19], ויהיה אז "חירות ממלאך המות" - חיים נצחיים בפועל - נשמה בגוף, אלא עוד זאת שאף בזמן הזה, אם המצא ימצא מי שעוסק ודבק בתורה כמו בעת מתן תורה, שתהא התורה חקוקה בגופו הגשמי[20], הנה, באותה שעה לא יטעם טעם מיתה, כמו שמצינו גבי דוד המלך וכן רבה דכאשר למדו תורה לא הי' יכול מלאך המות לשלוט בהם[21].
אמנם, כל זה יהיה לכל בני ישראל – באופן נצחי - רק לעתיד לבוא, כאשר ישלימו את עבודתם בתורה, אבל משה רבינו בעצמו, מאוחד בעצמיותה של תורה תמיד – גם בזמן הזה, וכמו שביאר רבינו הבחיי את מארז"ל עה"פ "ותרא אותו כי טוב הוא" – שבלידת משה בעולם הזה - נתמלא הבית כולו אורה, וז"ל הבחיי: "משה רבינו מתחילת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם על ידי התורה"[22], והיינו, שנולד מלכתחילה – מאוחד בתורה.
ולפיכך כשגדל - "נתן נפשו עליה", עד "שנקראת על שמו[23] - זכרו תורת משה עבדי[24]".
ומאחר שעצמיותו של משה הוא אחד ממש עם עצמותה של התורה, הרי כשם שהתורה היא אמת נצחית שאינה בטלה ח"ו לעולם, כך משה רבינו חי וקיים לנצח - לעולם ועד.
כי התורה בעצמותה הריהי מאוחדת לגמרי במהותו ועצמותו ית', ו"אורייתא וקוב"ה כולא חד"[25], ו"אנכי" שבעשרת הדברות הכולל כל התורה כולה - הוא ראשי התיבות "אנא נפשי כתבית יהבית"[26] שהקב"ה נתן את עצמותו בתורה, ולפיכך התורה נצחית בנצחיותו של הקב"ה, וכלשון הרבמ"ם[27]: התורה "עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת", וכך גם משה רבינו בטל ומאוחד בעצמותו ית', הן בגופו והן בנשמתו, כי מהותו ועצמותו ית' שאין עוד מלבדו, מתגלה גם בגופו הגשמי של משה, שגם גופו בטל בתכלית לעצמותו ית' ולא רק נשמתו.
הדעה המוטעית לראות את משה רבינו כבן תמותה ח"ו, היא אם כל חטאת.
וכפי שהיה בחטא העגל שבקשו בני ישראל "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו"[28], ומבואר בחסידות[29] שלא בקשו ע"ז ממש, אלא רצו מנהיג אחר במקום משה, וכפי שהטעימו שם: "כי זה משה האיש וגו' לא ידענו מה היה לו".
וזאת משום שנתפתו לדברי השטן שאמר להם "מת משה", וכפרש"י עה"פ שם: "בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חושך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה לכך בא ערבוביא לעולם, אמר להם מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו'". ובהמשך שם: "כמין דמות משה (מטה) הראה להם השטן שנושאים אותו באויר רקיע השמים". ע"כ.
הוה אומר, שהמחשבה הזרה ש"מת משה" ח"ו היא מפתויי השטן הנתמכת בשתי טענות, א. החושך אפלה וערבוביא הנראה בעולם, שלכן נראה להם ש"ודאי מת משה", שהרי כשהיה משה עמהם לא היו צרות וערבוביא כזאת בעולם.
ב. "שכבר באו שש שעות ולא בא", והיינו שהבטחותיו - שיבוא עם התורה ויגאל את ישראל אינן מתקיימות (ח"ו)…
וזה כמובן בניגוד גמור לאמת עפ"י התורה, כנ"ל בגמרא סוטה שם: "לא מת משה", אלא התעלות הנשמה ביחד עם הגוף, בדומה לעלית העולמות ביום השבת.
ועד כדי כך נתעלה גופו של משה בפטירתו, שאעפ"י שהיה טעון קבורה, וכמ"ש: "ויקבר אותו בגיא"[30], מכל מקום נשאר חי בחיים נצחיים, וכנ"ל ד"לא מת משה", כי אין זו קבורה כפשוטה, וכדפרש"י שם: "הוא קבר את עצמו", וממה נפשך אם הוא חי – אינו טעון קבורה, ואם הוא מת כיצד יכול אדם מת לקבור עצמו בקבר?!
ועוד בגמרא שם[31]: "ולא ידע איש את קבורתו, ר' חמא בר' חנינא אמר אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור", ומוכיח זאת מהכתוב "ולא ידע איש את קבורתו", ומשה נקרא "איש" - איש הא-לקים[32].
הוה אומר, שאעפ"י שנאמר: "ויקבור אותו בגיא", ועוד שע"י קברו - הנמצא "מול בית פעור" – הוא מכפר על ישראל מחטא הפעור ופועל ישועות והצלה, כפירוש התוספות שם[33], מכל מקום הוא עצמו אינו נמצא שם, כנ"ל בשם ר' חמא בר' חנינא.
ובח"א מהרש"א שם מבאר וז"ל: "…והוא מבואר כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך, כמ"ש לחם לא אכל ופירש מן האשה, ע"כ גם במותו - גופו שנקבר נשאר רוחני שאיו לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו. והוסיף ר' חמא לומר שמשה בעצמו אינו יודע כו' כי כן נעשה כולו רוחני שלא ידע היכן גופו כלל, כי נפשט החומר ממנו וק"ל". עכ"ל
והיינו, שגם בחייו הגשמיים, כשהיה נראה לעיני בשר, גם אז לא היה מוגבל במגבלות הגשמיים - באמת, והיה "דבר רוחני כמלאך" – כלשון המהרש"א שם.
וי"ל שמציאות גופו של משה - שהיתה נשמתו מבחינת מ"ה – היה גשמי ממש ולא רק נראה כגשמי, ומכל מקום היה גם הגוף בביטול דאצילות, ע"ד "מקום הארון אינו מן המדה", גבול ובלי גבול כאחד, וזאת מצד ביטולו והתאחדותו בעצמותו ית' בבחינת נמנע הנמנעות, לפיכך הגם שהיה טעון "קבורה", היה חי בחיים נצחיים[34].
ובסה"מ עטר"ת שם: "…והגם דכתיב ויקבור אותו, הרי אי' בזהר בראשית דכ"ז סע"ב קבורתא דילי' דא משנה, ומבואר במ"א "משנה" - משה נ', היינו שנתעלה בשער הנו"ן דבינה כו', וז"ש ולא ידע י"ל שז"ע התעלמות הנ"ל גם מצד הגוף כו'". עכ"ל.
והנה, כל הנאמר בזה אודות ההתאחדות העצמית דמשה רבינו בעצמותו ית', תקף גם ביחס לכל הנשיאים, אלו המגלים בעולם את פנימיות התורה.
וכדאיתא בזהר: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"[35], שנשמת משה מתלבשת ב"חכמי הדור עיני העדה" בכל דור ודור[36], ובמיוחד בנשיא הדור[37], "שבאתפשטותא זו נמצא גם העצמי"[38], ש"אין דור שאין בו כמשה"[39], ובלשון רבינו בלקו"ש חכ"ו שם: "עס מוז זיין א משה בכל דור ודור אין וועלכן ס'איז אנגעטאן נשמת משה", שהוא ממוצע המחבר את ישראל לקב"ה, ולכן נשיא הדור בטל ומאוחד במהותו ועצמותו – גם בגופו הגשמי (כך מפורש בלקו"ש ח"ב 511, וביאר שם שהוא ע"ד מאמר הזוהר "מאן פני האדון דא רשב"י"[40], או שבעת השליחות גם מלאך נקרא בשם הוי'[41], או כמו שאמר משה רבינו: "ונתתי עשב"[42], וכן גם בירושלמי: והוי' בהיכל קדשו דא ר' יצחק בר' לעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין[43]. ע"ש).
אלא שכל נשיא בדורו, כאשר הגיע היום בו מילא והשלים את תפקידו המיוחד בעבודת הבירורים שהוטלה עליו בעת ירידתו לעוה"ז, הריהו מתעלה ומתלבש בנשיא שבא אחריו, וכפי שהרבי מה"מ שיל"ו התבטא[44] ביחס לכ"ק אדמו"ר הריי"צ – "נשמתו בי", אעפ"י שגופו - אשר עבד כל ימי חייו בעלמא דיין - נשאר חי לנצח כנ"ל.
וכך כל נשיאי הדורות - ענינם הפנימי אחד הוא, ורק הלבוש משתנה – בהתאם לצרכי הדור בעבודת הבירורים.
(אבל הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח נשיא הדור שהוא אחרון לגלות וראשון לגאולה[45], אשר עבודת הבירורים נסתיימה בו[46], אינו צריך עוד להתעלם ולהתלבש בהתלבשות נוספת, ולכן אינו נגנז, אלא חי בחיים נצחיים בגופו הקדוש בעולם הזה, כפי שעוד יבואר להלן).
בסה"ש ה'תנש"א ש"פ שופטים[47]: נשיא הדור ש"הוא הכל", "צדיק יסוד עולם" ע"ד אבן השתיה, שהיא היסוד לקיום העולם – שנמצאת במקום מסוים בעולם הזה הגשמי וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה כהארון שנגנז וכיו"ב), ועד"ז הוא גם שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור, כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי – שממנו הושתת כל העולם כולו, והיינו, "צדיק יסוד עולם".
וכמבואר בסה"ש תשנ"ב[48], שהציווי למשה "בא אל פרעה" – בפנימיות, היינו, התאחדות משה ב"פרעה דקדושה" דמיני' מתפרעין כל נהורין - הוא עצמותו ית', כדי שעי"ז תהי' גאולת מצרים, שתוביל למתן תורה[49], חיבור עליונים ותחתונים, ועי"ז מימוש פנימיות הכונה העליונה – דירה בתחתונים בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"[50].
נמצא, שע"י גילוי עצמותו ית' במשה רבינו – ראש בני ישראל – הוא מתגלה בכל בני ישראל ובאמצעותם בכל הבריאה כולה (ע"ד אבן השתיה כנ"ל).
והנה, כשם שנאמרו הדברים כנ"ל לגבי משה רבינו שהוא גואל ראשון, כך גם לגבי מלך המשיח - גואל אחרון, כי גואל ראשון הוא גואל אחרון[51], שמשה שהוא גואל ראשון, הוא הוא שבכוחו ועל ידו יבא משיח הגואל האחרון[52].
ואדרבה, הגאולה ע"י המשיח תהיה ביתר שאת, וכמ"ש: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[53], ואיתא במדרש:…זהו מלך המשיח כו' ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת[54].
כי גואל אחרון משלים (מביא לידי שלימות) את הגאולה שהתחיל גואל ראשון, שלכן בגאולה ראשונה (ממצרים) עדיין יש אחריה גלות, אבל בגאולה אחרונה אין אחריה גלות.
ואעפ"י שגם בשעת מתן תורה "פסקה זוהמתן" – זוהמת הנחש מחטא עץ הדעת, וכיצד חזרו אל החטא (העגל) שהוא הגורם והשורש לגלות?
אלא שבמתן תורה רק "פסקה" ולא בטלה לגמרי[55], משא"כ בגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו הנה, "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"[56], ו"בילע המות לנצח"[57], שכולם יחיו בחיים נצחיים.
בזמן הגאולה יחיו כולם בחיים נצחיים, ואפילו אלו שבמשך השנים חזרו לעפרם ועלו לגן עדן – במדריגות הגבוהות ביותר, הנה בגאולה השלימה ירדו מג"ע, ויקומו לתחיה נשמות בגופים גשמיים שיחיו לנצח.
כי ירידה זו - עליה היא, ובאין ערוך לעומת מעמדם בג"ע, ואפילו בג"ע העליון, כי אז יהיה גילוי עצמותו ית' בעולם הזה הגשמי ובגוף הגשמי, וכמו שכתוב: "ושב ה' א-לקיך את שבותך וגו'"[58] ופרש"י שם: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם", והיינו, שישוב ויתגלה בעולם, וכמבואר בתניא אודות הגילויים דלעתיד: "ולא יכנף עוד מוריך (פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש) והיו עיניך רואות את מוריך"[59] וכתיב "כי עין בעין יראו וגו'"[60] וכתיב "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'"[61].
וכל זה יהיה בגילוי בעולם הזה הגשמי, וכמ"ש: "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר"[62], שגם ה"בשר" יבוא לבחינת ראיה בא-לקות, עד שיקוים היעוד: "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" כנ"ל.
וזאת משום שזהו "תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו" - כנ"ל בתניא, כמבואר שם "שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"[63].
ומאחר שהקב"ה, כשמו כן הוא – אין סוף ובלתי בעל גבול, בבחינת נצח נצחים, הנה, כשיתגלה א"ס ב"ה בעולם הגשמי, יהיה העולם נצחי בנצחיותו של הקב"ה, ויחיו בחיים נצחיים.
גילוי עצמותו ית' בעוה"ז הגשמי – דירה בתחתונים - תהיה ע"י משיח בן דוד, וכמו שכתוב בתורה: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וגו'[64] ופרשו המפרשים וגם נפסק להלכה ברמב"ם הל' מלכים פי"א שבפסוקים אלו מדובר על מלך המשיח.
דבר זה מחייב שבראש וראשונה יהיה מלך המשיח בעצמו בטל ומאוחד בעצמותו ית', וחי בחיים נצחיים בפועל ממש בעולם הזה הגשמי, כי עי"ז יפעל שכל הבריאה תהיה בטלה ומאוחדת באחדותו של הקב"ה - עצמות א"ס ב"ה, "והיה הוי' למלך על כל הארץ", וכל ישראל יחיו בחיים נצחיים נשמות בגופים, מאחר שהמשיח בעצמו נצחי בנצחיותו של הקב"ה, וכנ"ל בענין "אבן השתיה" ובענין "בא אל פרעה".
ואכן כך נאמר בתהילים קפיטל כא: "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד", ואמרו רז"ל[65] שמלך המשיח מבקש חיים מה' ית', והקב"ה נותן לו חיים נצחיים שנאמר: "נתת לו אורך ימים עולם ועד", דהיינו חיים נצחיים.
בפירוש רבנו בחיי עה"ת[66] כתב וז"ל: "אלה תולדות שם - לא תמצא זכרון מיתה בתולדות שם כמו שתמצא בדורות הראשונים מאדם ועד נח. ויתכן להיות בזה טעם בעבור שמלכות בית דוד בא משם, ומשיח בן דוד לא יהיה בו מיתה אבל הוא עתיד שיחיה לעולם... ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים כא) חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד".
בקונטרס "ענינה של תורת החסידות" ס"ה מבאר ענין זה: ענינו העיקרי של משיח הוא – יחידה, כידוע, שדוד זכה לבחי' נפש אלי' – לרוח, משה – לנשמה, אדם הראשון – לחי' ומשיח ליחידה.
והוא בחינת יחידה הכללית שהיא נשמת משיח (כמ"ש הרמ"ז לזח"ב מ. ב, ועוד), והוא עצם נקודת החיות של כללות ההשתלשלות, ועצם החיות הוא בלתי מוגבל, הן בענין הנצחיות – שמשיח חי בחיים נצחיים, והן בענין האיכות והמעלה, שמשיח שלם הוא בתכלית השלימות.
ובהערה 39 שם: "ראה סהדרין צב סע"א (וראה גם מדרש הנעלם וירא קיד ב) צדיקים אין חוזרין לעפרן כו' לעולם קיימין וכו'".
ולאחר שהוברר לנו שמלך המשיח הוא היחידה הכללית - עצם נקודת החיות של כללות ההשתלשלות, ולכן אינו מוגבל בזמן – שחי לנצח, ולא מוגבל בשלימות מהותו, יתברר לנו גם מי הוא מלך המשיח, כי זיהוי מלך המשיח בזמן הזה – ערב הגאולה, ענין גדול הוא, ונצרך מאד לעבודת ה' ולמימוש הגאולה.
ובהקדמה, שבדורות הראשונים כשפנימיות התורה עדיין לא היתה בגילוי כל-כך, והיתה נחלתם של יחידי סגולה בלבד, היו כל עניני האמונה - בדרך כלל - בבחינת מקיף, כי העם בכללו היה בדרגה גבוהה - אנשי דעה, ודי היה להם באמונה בדרך מקיף בשביל לעבוד את ה' ביראת שמים.
בדומה להמשכת השכינה בדורות שלפני מתן תורה, שהיתה בבחינת מקיף ולא כמו בדור השביעי - שהמשיך משה רבינו את השכינה בארץ - בפנימיות.
וכך גם האמונה במי שעתיד להיות גואלם של ישראל, די היה להאמין באמונה שלימה בביאתו, ולצפות שה' ית' יגאל את ישראל ע"י שליחו הנאמן, אבל לא היתה חובה לדעת מיהו.
משא"כ בדורות האחרונים, בגלל ירידת הדורות, כותב כ"ק אדמו"ר הזקן בשם האריז"ל, לענין גילוי פנימיות התורה, ש"דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"[67] כדי שנוכל לעבוד את ה' ית' כראוי[68], וקלקלתנו היא תקנתנו, שהאמונה הולכת ומתפשטת וחודרת בפנימיות מזמן לזמן, ויורדת גם אל הרמה של השכל האנושי המוגבל, ובמיוחד לאחר התגלות חסידות חב"ד, ובפרט בדור האחרון - שהרבי נביא הדור הכריז עליו שהוא דור האחרון לגלות והראשון לגאולה, והגאולה כבר באה לעולם[69], ומלך המשיח כבר נמצא, והעבודה היחידה שנשארה היא לקבל על עצמנו את מלכותו, והורה לפרסם דברים אלו לכל אנשי הדור, ולהודיע שהוא אומר זאת בתורת נבואה, הנה עתה שומה עלינו גם לדעת מי הוא מלך המשיח שאת מלכותו נקבל עלינו באהבה ובשמחה.
וכשם שנצטוינו בתורה: "וידעת היום והשבת אל לבבך כי הוי' הוא הא-לקים וגו'", ולא די לנו בידיעה סתמית – שיש א-לקים בעולם, כי אז אפשר לתעות ולחשוב כי אל זר הוא ח"ו … , אלא המצוה היא לדעת כי הוי' הוא הא-לקים, כי רק כך נדע את מי לעבוד, ומצוותיו של מי לקיים.
כך גם מלך המשיח, כי "צדיקים דומים לבוראם"[70], מצווים אנו לדעת מי הוא המשיח בדורנו - דור הגאולה, כדי שנדע בדרכו של מי עלינו לדבוק, ומהו ענינו המיוחד שבו צריכים אנו לעסוק, בכדי לממש את הגאולה האמיתית והשלימה העומדת בפתחינו.
בקונטרס ענינה של תורת החסידות ועוד, מבואר באריכות שתורת חסידות חב"ד היא בחינת "יחידה" שבתורה, וענינה לגלות, להמשיך ולהלביש א-לקות שלמעלה מטעם ודעת בלבושים של חכמה בינה ודעת (אורות דתוהו בכלים דתיקון), כמו שיהיה בזמן הגאולה – ומלאה הארץ דעה את הוי', ולכן תורת חסידות חב"ד ודרכיה בעבודת ה', היא - ורק היא - ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה, ותורה זו יכולה להתגלות רק ע"י "יחידה הכללית" שבכל דור – מלך המשיח (וראה בקונ.הנ"ל הערה 43 וז"ל: וכן ראשי אלפי ישראל שבכל דור – הנשיאים שגילו תורת החסידות, הם בחי' יחידה הכללית של כלל ישראל כו').
אלא, שלכל נשיא מנשיאי החסידות יש ענין ותפקיד מיוחד שמחדש בכללות גילוי תורת החסידות, ואנו – בדור האחרון - אין לנו אלא את העבודה שהורה לנו הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו שהוא נשיא דורנו – הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה.
בקונטרס בית רבינו שבבבל ס"ה כותב הרבי: "רבינו, נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כידוע שבכל דור ישנו "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש"[71], "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש", הנשיא שבדור עכ"ל.
ובסה"ש ה'תשנ"ב ש"פ משפטים לאחר שאומר: ויה"ר והוא העיקר – שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תבוא בפועל ממש תיכף ומיד ממש. מוסיף בהערה 148 במפורש וז"ל: "ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה – שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ראה לעיל ח"א ע' 265 –66 ) ועל סדר הקרבה אליו – משיח (מנחם שמו) יוסף יצחק דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע).
והיוצא מכל מה שנכתב בזה, שעפ"י הוראת הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו צריכים:
א. לפרסם ולהכין את העולם לגאולה השלימה.
ב. לפרסם שמהות הגאולה היא מלכות ה' בעולם.
ג. לפרסם שמלכות ה' בעולם היא מימוש התורה בעולם ובעיקר פנימיות התורה כפי שנתגלתה ע"י מורנו הבעש"ט, ובאה בתורת חסידות חב"ד שנמסרה לנו ע"י נשיאי חב"ד לדורותיהם, והעיקר נשיא דורנו – דור השביעי, וכל השביעין חביבין – הוד כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שיחיה לעולם ועד.
ד. לפרסם שהגאולה תבוא בפועל ע"י הרבי מלך המשיח שליט"א – דור השביעי - והוא יגאלנו.
ה. לפרסם שהרבי מלך המשיח חי וקיים בגופו הגשמי בחיים נצחיים בנצחיותו של מהותו ועצמותו ית', ועומד לגאלנו בפועל מי"ד ממ"ש.
הנני מקוה שהבעתי במעט מן המעט - בעטי הדלה - את הענין שדברנו בו בליל שמחת תורה, בעת ההתועדות שהתקיימה בבית חיינו השתא, ואעפ"י שהמכתב התעכב עד עתה, חזקה על כת"ר שהוא איש החסד - כמפורסם, שימחול לי ע"ז.
בכל הכבוד הראוי
ישבעם הלוי סגל
_________
[1] ברכות יח סע"א.
[2] ראה זח"ג דף עא.
[3] חלק כו ע' 6
[4] ב"ב עד, א. ועוד
[5] תנחומא שמות כח. ועוד
[6] משלי יב, יט.
[7] סוטה יג ע"ב.
[8] דברים לד, ה.
[9] שמות לד, כח.
[10] סה"מ עטר"ת לאדמו"ר מוהרש"ב ע' תקיז.
[11] פרק לו.
[12] שם ע' 5
[13] תשא לב, טז.
[14] שמו"ר רפל"ב. פמ"א, ז. זח"א לז סע"ב.
[15] זח"א נה, ב. קכו, ב. שם ח"ג קצג, ב.
[16] אגה"ק ז"ך
[17] הערת כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א בפתח דבר לקונ. קב (חה"פ תשי"ב). וראה לקו"ש חי"א 10.
[18] שמו"ר פי"ב,ג.
[19] זכריה יג, ב.
[20] לקו"ש כרך כו שם.
[21] שבת ל ע"ב. ב"מ פו ע"א. וראה תניא פ"א.
[22] כד הקמח מע' נר חנוכה.
[23] מכילתא בשלח טו, א.
[24] מלאכי ג, כב.
[25] זח"ג עג,א.
[26] שבת קה ע"א
[27] הלכות יסודי התורה רפ"ט.
[28] שמות לב, א.
[29] ראה לקו"ש חי"א 144
[30] דברים לד, ו.
[31] יד, ע"א
[32] דברים לג, א.
[33] סוטה יד ע"א ד"ה מפני מה ניקבר
[34] ראה סה"מ תרס"ו המשך החודש הזה בהבדל בין משה שהי' בביטול דיחו"ע, ולכן עמד על עמדו בעת קבלת הנבואה, גם כשגופו היה גשמי, ואילו אליהו – נשמה דב"ן - שגופו לא היה יכול להכיל את הביטול אלא רק כשהפך להיות רוחני כמלאך.
[35] תקו"ז תס"ט
[36] ראה תניא פמ"ב
[37] ראה סה"מ ה'שי"ת פתח דבר לקונ. פ'
[38] ד"ה באתי לגני תשי"ב ס"ה.
[39] בראשית רבה פנ"ו ז.
[40] זהר חלק ב לח, א.
[41] ראה אגרת הקודש סוף סימן כה.
[42] דברים יא, טו. וראה לקוטי תורה ויקרא נ, א.
[43] בכורים פ"ג ה"ג
[44] שיחת פורים תשי"א סכ"ב
[45] סה"ש ה'תשנ"ב 291 ועוד
[46] שם 163 ועוד
[47] ע' 794
[48] ליקוט פר' בא ע' 280.
[49] "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות ג, יב.)
[50] זכריה יד, ט.
[51] ראה שמו"ר פ"ב ד. זח"א רנג, א.
[52] לקו"ש חי"א 8
[53] ישעיהו נב, יג.
[54] תנחומא תולדות יד
[55] לקו"ש חי"א 10, ושם גם ביאור הטעם לזה.
[56] זכריה יג, ב.
[57] ישעיה כה, ח.
[58] דברים ל, ג.
[59] ישעי' ל, כ.
[60] שם נב, ח.
[61] שם ס, יט.7
[62] שם מ, ה.7
[63] תנחומא נשא סי' טז.
[64] במדבר כד, יז.
[65] ראה מצודת דוד עה"פ שם.
[66] בראשית יא, י.
[67] אגה"ק כו
[68] קונטרס עץ החיים (כ"ק אדמו"ר הרש"ב)סי"ג
[69] סה"ש ה'תנש"א ש"פ שופטים סוסי"א
[70] רות רבה פ"ד, ג.
[71] סנהדרין צח ע"ב ובפרש"י. וראה בקונ. שם בהערה 57
-------------------------
מאתר חבד אינפו
בס"ד מוצאי שמחת תורה ה'תשס"א
לכבוד הרה"ג הרה"ח צמ"ס וכו'
מד"א דקהילת...
מוהר"ר . . שליט"א
שלום רב לאוהבי תורתיך!
כהבטחתי לכת"ר בעת שהתועדנו בבית חיינו בליל שמח"ת השתא, הריני שולח לכב' את המקורות לאמונתינו הטהורה בנצחיות הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו.
סמוך לבי ובטוח שלדכוותי' – הבקי בתורת החסידות – אין צורך להכביר בדברים, וגם המעט שנכתב בזה יספיקו להבהיר את הענין.
כפי שהבנתי מדברי כת"ר, טענתו על הפרסומים בדבר אמונתנו הטהורה בנצחיות חייו של הרבי מלך המשיח שיל"ו, ועיקר טענתו – כפי שכת"ר התבטא - על שבעת האחרונה ישנם ה"ממציאים" כביכול, חידושים שלא נשמעו מעולם, שהרבי חי וקיים בגופו הגשמי באופן נצחי, דברים שלכאורה לא מצינו כמותן בתורה, לא בניגלה דאורייתא ולא בניסתר, שיאמר על בני אדם בשר ודם שוכני בתי חומר - אפילו הצדיקים - שהם חיים לעולם ועד בעולם הזה הגשמי.
ומה שאמרו רז"ל "צדיקים אפילו במיתתם קרוים חיים"[1], הרי זה רק ברוחניות, וכפי שמבאר אדמוה"ז בארוכה באגה"ק כז עפ"י מאמר הזוה"ק "דצדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי"[2] כי "חיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים" ו"החיים הרוחניים" של הצדיק נשארים בעולם גם לאחר פטירתו, ואפילו "יתיר מבחיוהי" - כי אינם מוגבלים עוד בגוף וכלי גשמי.
הרי במפורש נאמר שהצדיק נפטר מהעולם הזה, ורק "חיי הצדיק" שהם רוחניות תורתו ועבודתו - נשארים בעולם הזה, ועוד "יתיר מבחיוהי" כנ"ל.
זאת ועוד, כי מלבד שלא מצינו דבר זה בתורה, הנה לכאורה, גם אין הדעת סובלת זאת, כי לא יתכן לומר שהרבי - קודש הקדשים - ישאר לנצח למטה מוגבל בגוף, ולא יעלה במעלות קדושים בגן-עדן העליון - מקום מושב הצדיקים.
אשר ממוצא דבר אנו שומעים טענה המתמקדת בשניים:
א. מהתורה - שמאז חטא עץ-הדעת נקנסה מיתה לאדם, ולא מצינו חיים נצחיים בעולם.
ב. מסברא - כי מהו ההכרח ומהו הרעיון - בתאור גדולתו של הרבי, בכך שהוא חי בגופו לנצח, אדרבה, לכאורה יש בזה פחיתות הכבוד - שנשאר בגוף מוגבל וגשמי.
כל זה הבנתי מדברי כת"ר, בטענה נגד אלו המפרסמים שהרבי חי וקיים בחיים נצחיים בגופו הגשמי ובעולם הגשמי.
אך כאמור, כפי שהבטחתי לכת"ר הריני שולח לו בזה מעט מהמקורות בתורה לפענ"ד, הן בנגלה והן בפנימיות התורה, בהם לומדים אנו על נצחיותו של הרבי מלך המשיח שיל"ו.
ביאור הענין הנה, בלקו"ש[3] מבאר בהרחבה ההבדל שבין משה רבינו רעיא מהימנא, לבין שאר הצדיקים בעולם, שבעוד שכל הצדיקים - הנה לאחר פטירתם - רק רוחניות עבודתם נשארת בעולם יתיר מבחיוהי, אבל הם עצמם נפטרים ועוזבים את העולם, והגוף הוא בבחינת "נפיל מדרגיה",
הנה, כנגד זה משה רבינו הרי "משה אמת ותורתו אמת"[4], ואמרז"ל: "אמת – זה משה"[5], והמשמעות של "אמת" היא נצחיות, "שפת אמת תיכון לעד"[6], וכך משה רבינו הוא נצחי, כי מדתו וענינו הוא אמת, וכדאי' בגמרא "לא מת משה[7], כתיב הכא "וימת שם משה"[8] וכתיב התם "ויהי שם עם ה'"[9] מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" עכ"ל.
והיינו, שבגמרא לומדים זאת בגזירה שוה ממתן תורה, שכשם שבמ"ת עלה משה למרום ושימש שם בגופו, נאמר: "ויהי שם עם ה'", אף כאן דכתיב "וימת שם משה", הריהו עומד ומשמש בגופו, ומה שכתוב : "וימת" וגו' – אינו כפשוטו, כדלהלן.
וראה בלקו"ש שם הערה 60 וז"ל: "ובעיון יעקב (לע"י סוטה שם) משמע שהענין דמשה לא מת הוא גם בנוגע לגופו".
כי מה שכתוב "וימת שם משה" כבר ביאר כ"ק אדמו"ר נ"ע[10] שאין זה מיתה כפשוטו ח"ו - פירוד הנשמה מהגוף, אלא התעלות הנשמה עם הגוף ביחד וע"ש בארוכה.
והנה, כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, וכמבואר בתניא[11] וז"ל: "ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה" וגו'.
ומבאר בלקו"ש[12] שהתורה נתנה "חרות על הלחת"[13] ואמרו חז"ל: "אל תקרי חרות אלא חירות - חירות ממלאך המות"[14], והיינו שבשעה שקיבלו ישראל בסיני את התורה שהיא "תורת אמת", ואמת הוא נצחי כנ"ל, אכן נתנו חיים נצחיים בכל ישראל, ואלמלא חזרו וחטאו – היו נשארים לחיות לנצח.
אלא שאח"כ נתבטל הדבר בגלל חטא העגל, ש"חזרה זוהמתן"[15], היא היא הזוהמא שהטיל הנחש בחטא עץ הדעת והביא עי"ז את המות לעולם, וכשחטאו בעגל - אין התורה חקוקה עוד בגופם הגשמי כבשעת מתן תורה, וחזרה המיתה לעולם.
אך בכל זאת, מאחר שהתורה כבר ירדה לעולם, ו"כל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה"[16], לכן לא חזרה כל הזוהמא[17], ואין ביכולת זוהמת חטא העגל להחזיר את העולם למצב של קודם מתן תורה, היינו, לגזירה ש"תחתונים לא יעלו כו' ועליונים לא ירדו כו'[18] – שיהיו פטורים מהמצוות כמו לפני מ"ת, כי ברור שגם לאחר חטא העגל נשאר החיבור של עליונים ותחתונים, וחייבים כל ישראל לממש חיבור זה ע"י קיום התומ"צ.
ומכיוון שעל – אף חטא העגל, בטלה גזירת הפירוד בין עליונים ותחתונים, ויש ביכולתנו ע"י מעשינו ועבודתנו בכל זמן משך הגלות, לשבר את החושך ולבטל את הזוהמא, הרי לא זו בלבד שע"י זה נזכה לקיום היעוד לעתיד לבוא ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"[19], ויהיה אז "חירות ממלאך המות" - חיים נצחיים בפועל - נשמה בגוף, אלא עוד זאת שאף בזמן הזה, אם המצא ימצא מי שעוסק ודבק בתורה כמו בעת מתן תורה, שתהא התורה חקוקה בגופו הגשמי[20], הנה, באותה שעה לא יטעם טעם מיתה, כמו שמצינו גבי דוד המלך וכן רבה דכאשר למדו תורה לא הי' יכול מלאך המות לשלוט בהם[21].
אמנם, כל זה יהיה לכל בני ישראל – באופן נצחי - רק לעתיד לבוא, כאשר ישלימו את עבודתם בתורה, אבל משה רבינו בעצמו, מאוחד בעצמיותה של תורה תמיד – גם בזמן הזה, וכמו שביאר רבינו הבחיי את מארז"ל עה"פ "ותרא אותו כי טוב הוא" – שבלידת משה בעולם הזה - נתמלא הבית כולו אורה, וז"ל הבחיי: "משה רבינו מתחילת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם על ידי התורה"[22], והיינו, שנולד מלכתחילה – מאוחד בתורה.
ולפיכך כשגדל - "נתן נפשו עליה", עד "שנקראת על שמו[23] - זכרו תורת משה עבדי[24]".
ומאחר שעצמיותו של משה הוא אחד ממש עם עצמותה של התורה, הרי כשם שהתורה היא אמת נצחית שאינה בטלה ח"ו לעולם, כך משה רבינו חי וקיים לנצח - לעולם ועד.
כי התורה בעצמותה הריהי מאוחדת לגמרי במהותו ועצמותו ית', ו"אורייתא וקוב"ה כולא חד"[25], ו"אנכי" שבעשרת הדברות הכולל כל התורה כולה - הוא ראשי התיבות "אנא נפשי כתבית יהבית"[26] שהקב"ה נתן את עצמותו בתורה, ולפיכך התורה נצחית בנצחיותו של הקב"ה, וכלשון הרבמ"ם[27]: התורה "עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת", וכך גם משה רבינו בטל ומאוחד בעצמותו ית', הן בגופו והן בנשמתו, כי מהותו ועצמותו ית' שאין עוד מלבדו, מתגלה גם בגופו הגשמי של משה, שגם גופו בטל בתכלית לעצמותו ית' ולא רק נשמתו.
הדעה המוטעית לראות את משה רבינו כבן תמותה ח"ו, היא אם כל חטאת.
וכפי שהיה בחטא העגל שבקשו בני ישראל "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו"[28], ומבואר בחסידות[29] שלא בקשו ע"ז ממש, אלא רצו מנהיג אחר במקום משה, וכפי שהטעימו שם: "כי זה משה האיש וגו' לא ידענו מה היה לו".
וזאת משום שנתפתו לדברי השטן שאמר להם "מת משה", וכפרש"י עה"פ שם: "בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חושך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה לכך בא ערבוביא לעולם, אמר להם מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו'". ובהמשך שם: "כמין דמות משה (מטה) הראה להם השטן שנושאים אותו באויר רקיע השמים". ע"כ.
הוה אומר, שהמחשבה הזרה ש"מת משה" ח"ו היא מפתויי השטן הנתמכת בשתי טענות, א. החושך אפלה וערבוביא הנראה בעולם, שלכן נראה להם ש"ודאי מת משה", שהרי כשהיה משה עמהם לא היו צרות וערבוביא כזאת בעולם.
ב. "שכבר באו שש שעות ולא בא", והיינו שהבטחותיו - שיבוא עם התורה ויגאל את ישראל אינן מתקיימות (ח"ו)…
וזה כמובן בניגוד גמור לאמת עפ"י התורה, כנ"ל בגמרא סוטה שם: "לא מת משה", אלא התעלות הנשמה ביחד עם הגוף, בדומה לעלית העולמות ביום השבת.
ועד כדי כך נתעלה גופו של משה בפטירתו, שאעפ"י שהיה טעון קבורה, וכמ"ש: "ויקבר אותו בגיא"[30], מכל מקום נשאר חי בחיים נצחיים, וכנ"ל ד"לא מת משה", כי אין זו קבורה כפשוטה, וכדפרש"י שם: "הוא קבר את עצמו", וממה נפשך אם הוא חי – אינו טעון קבורה, ואם הוא מת כיצד יכול אדם מת לקבור עצמו בקבר?!
ועוד בגמרא שם[31]: "ולא ידע איש את קבורתו, ר' חמא בר' חנינא אמר אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור", ומוכיח זאת מהכתוב "ולא ידע איש את קבורתו", ומשה נקרא "איש" - איש הא-לקים[32].
הוה אומר, שאעפ"י שנאמר: "ויקבור אותו בגיא", ועוד שע"י קברו - הנמצא "מול בית פעור" – הוא מכפר על ישראל מחטא הפעור ופועל ישועות והצלה, כפירוש התוספות שם[33], מכל מקום הוא עצמו אינו נמצא שם, כנ"ל בשם ר' חמא בר' חנינא.
ובח"א מהרש"א שם מבאר וז"ל: "…והוא מבואר כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך, כמ"ש לחם לא אכל ופירש מן האשה, ע"כ גם במותו - גופו שנקבר נשאר רוחני שאיו לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו. והוסיף ר' חמא לומר שמשה בעצמו אינו יודע כו' כי כן נעשה כולו רוחני שלא ידע היכן גופו כלל, כי נפשט החומר ממנו וק"ל". עכ"ל
והיינו, שגם בחייו הגשמיים, כשהיה נראה לעיני בשר, גם אז לא היה מוגבל במגבלות הגשמיים - באמת, והיה "דבר רוחני כמלאך" – כלשון המהרש"א שם.
וי"ל שמציאות גופו של משה - שהיתה נשמתו מבחינת מ"ה – היה גשמי ממש ולא רק נראה כגשמי, ומכל מקום היה גם הגוף בביטול דאצילות, ע"ד "מקום הארון אינו מן המדה", גבול ובלי גבול כאחד, וזאת מצד ביטולו והתאחדותו בעצמותו ית' בבחינת נמנע הנמנעות, לפיכך הגם שהיה טעון "קבורה", היה חי בחיים נצחיים[34].
ובסה"מ עטר"ת שם: "…והגם דכתיב ויקבור אותו, הרי אי' בזהר בראשית דכ"ז סע"ב קבורתא דילי' דא משנה, ומבואר במ"א "משנה" - משה נ', היינו שנתעלה בשער הנו"ן דבינה כו', וז"ש ולא ידע י"ל שז"ע התעלמות הנ"ל גם מצד הגוף כו'". עכ"ל.
והנה, כל הנאמר בזה אודות ההתאחדות העצמית דמשה רבינו בעצמותו ית', תקף גם ביחס לכל הנשיאים, אלו המגלים בעולם את פנימיות התורה.
וכדאיתא בזהר: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"[35], שנשמת משה מתלבשת ב"חכמי הדור עיני העדה" בכל דור ודור[36], ובמיוחד בנשיא הדור[37], "שבאתפשטותא זו נמצא גם העצמי"[38], ש"אין דור שאין בו כמשה"[39], ובלשון רבינו בלקו"ש חכ"ו שם: "עס מוז זיין א משה בכל דור ודור אין וועלכן ס'איז אנגעטאן נשמת משה", שהוא ממוצע המחבר את ישראל לקב"ה, ולכן נשיא הדור בטל ומאוחד במהותו ועצמותו – גם בגופו הגשמי (כך מפורש בלקו"ש ח"ב 511, וביאר שם שהוא ע"ד מאמר הזוהר "מאן פני האדון דא רשב"י"[40], או שבעת השליחות גם מלאך נקרא בשם הוי'[41], או כמו שאמר משה רבינו: "ונתתי עשב"[42], וכן גם בירושלמי: והוי' בהיכל קדשו דא ר' יצחק בר' לעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין[43]. ע"ש).
אלא שכל נשיא בדורו, כאשר הגיע היום בו מילא והשלים את תפקידו המיוחד בעבודת הבירורים שהוטלה עליו בעת ירידתו לעוה"ז, הריהו מתעלה ומתלבש בנשיא שבא אחריו, וכפי שהרבי מה"מ שיל"ו התבטא[44] ביחס לכ"ק אדמו"ר הריי"צ – "נשמתו בי", אעפ"י שגופו - אשר עבד כל ימי חייו בעלמא דיין - נשאר חי לנצח כנ"ל.
וכך כל נשיאי הדורות - ענינם הפנימי אחד הוא, ורק הלבוש משתנה – בהתאם לצרכי הדור בעבודת הבירורים.
(אבל הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח נשיא הדור שהוא אחרון לגלות וראשון לגאולה[45], אשר עבודת הבירורים נסתיימה בו[46], אינו צריך עוד להתעלם ולהתלבש בהתלבשות נוספת, ולכן אינו נגנז, אלא חי בחיים נצחיים בגופו הקדוש בעולם הזה, כפי שעוד יבואר להלן).
בסה"ש ה'תנש"א ש"פ שופטים[47]: נשיא הדור ש"הוא הכל", "צדיק יסוד עולם" ע"ד אבן השתיה, שהיא היסוד לקיום העולם – שנמצאת במקום מסוים בעולם הזה הגשמי וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה כהארון שנגנז וכיו"ב), ועד"ז הוא גם שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור, כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי – שממנו הושתת כל העולם כולו, והיינו, "צדיק יסוד עולם".
וכמבואר בסה"ש תשנ"ב[48], שהציווי למשה "בא אל פרעה" – בפנימיות, היינו, התאחדות משה ב"פרעה דקדושה" דמיני' מתפרעין כל נהורין - הוא עצמותו ית', כדי שעי"ז תהי' גאולת מצרים, שתוביל למתן תורה[49], חיבור עליונים ותחתונים, ועי"ז מימוש פנימיות הכונה העליונה – דירה בתחתונים בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"[50].
נמצא, שע"י גילוי עצמותו ית' במשה רבינו – ראש בני ישראל – הוא מתגלה בכל בני ישראל ובאמצעותם בכל הבריאה כולה (ע"ד אבן השתיה כנ"ל).
והנה, כשם שנאמרו הדברים כנ"ל לגבי משה רבינו שהוא גואל ראשון, כך גם לגבי מלך המשיח - גואל אחרון, כי גואל ראשון הוא גואל אחרון[51], שמשה שהוא גואל ראשון, הוא הוא שבכוחו ועל ידו יבא משיח הגואל האחרון[52].
ואדרבה, הגאולה ע"י המשיח תהיה ביתר שאת, וכמ"ש: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[53], ואיתא במדרש:…זהו מלך המשיח כו' ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת[54].
כי גואל אחרון משלים (מביא לידי שלימות) את הגאולה שהתחיל גואל ראשון, שלכן בגאולה ראשונה (ממצרים) עדיין יש אחריה גלות, אבל בגאולה אחרונה אין אחריה גלות.
ואעפ"י שגם בשעת מתן תורה "פסקה זוהמתן" – זוהמת הנחש מחטא עץ הדעת, וכיצד חזרו אל החטא (העגל) שהוא הגורם והשורש לגלות?
אלא שבמתן תורה רק "פסקה" ולא בטלה לגמרי[55], משא"כ בגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו הנה, "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"[56], ו"בילע המות לנצח"[57], שכולם יחיו בחיים נצחיים.
בזמן הגאולה יחיו כולם בחיים נצחיים, ואפילו אלו שבמשך השנים חזרו לעפרם ועלו לגן עדן – במדריגות הגבוהות ביותר, הנה בגאולה השלימה ירדו מג"ע, ויקומו לתחיה נשמות בגופים גשמיים שיחיו לנצח.
כי ירידה זו - עליה היא, ובאין ערוך לעומת מעמדם בג"ע, ואפילו בג"ע העליון, כי אז יהיה גילוי עצמותו ית' בעולם הזה הגשמי ובגוף הגשמי, וכמו שכתוב: "ושב ה' א-לקיך את שבותך וגו'"[58] ופרש"י שם: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם", והיינו, שישוב ויתגלה בעולם, וכמבואר בתניא אודות הגילויים דלעתיד: "ולא יכנף עוד מוריך (פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש) והיו עיניך רואות את מוריך"[59] וכתיב "כי עין בעין יראו וגו'"[60] וכתיב "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'"[61].
וכל זה יהיה בגילוי בעולם הזה הגשמי, וכמ"ש: "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר"[62], שגם ה"בשר" יבוא לבחינת ראיה בא-לקות, עד שיקוים היעוד: "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" כנ"ל.
וזאת משום שזהו "תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו" - כנ"ל בתניא, כמבואר שם "שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"[63].
ומאחר שהקב"ה, כשמו כן הוא – אין סוף ובלתי בעל גבול, בבחינת נצח נצחים, הנה, כשיתגלה א"ס ב"ה בעולם הגשמי, יהיה העולם נצחי בנצחיותו של הקב"ה, ויחיו בחיים נצחיים.
גילוי עצמותו ית' בעוה"ז הגשמי – דירה בתחתונים - תהיה ע"י משיח בן דוד, וכמו שכתוב בתורה: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וגו'[64] ופרשו המפרשים וגם נפסק להלכה ברמב"ם הל' מלכים פי"א שבפסוקים אלו מדובר על מלך המשיח.
דבר זה מחייב שבראש וראשונה יהיה מלך המשיח בעצמו בטל ומאוחד בעצמותו ית', וחי בחיים נצחיים בפועל ממש בעולם הזה הגשמי, כי עי"ז יפעל שכל הבריאה תהיה בטלה ומאוחדת באחדותו של הקב"ה - עצמות א"ס ב"ה, "והיה הוי' למלך על כל הארץ", וכל ישראל יחיו בחיים נצחיים נשמות בגופים, מאחר שהמשיח בעצמו נצחי בנצחיותו של הקב"ה, וכנ"ל בענין "אבן השתיה" ובענין "בא אל פרעה".
ואכן כך נאמר בתהילים קפיטל כא: "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד", ואמרו רז"ל[65] שמלך המשיח מבקש חיים מה' ית', והקב"ה נותן לו חיים נצחיים שנאמר: "נתת לו אורך ימים עולם ועד", דהיינו חיים נצחיים.
בפירוש רבנו בחיי עה"ת[66] כתב וז"ל: "אלה תולדות שם - לא תמצא זכרון מיתה בתולדות שם כמו שתמצא בדורות הראשונים מאדם ועד נח. ויתכן להיות בזה טעם בעבור שמלכות בית דוד בא משם, ומשיח בן דוד לא יהיה בו מיתה אבל הוא עתיד שיחיה לעולם... ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים כא) חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד".
בקונטרס "ענינה של תורת החסידות" ס"ה מבאר ענין זה: ענינו העיקרי של משיח הוא – יחידה, כידוע, שדוד זכה לבחי' נפש אלי' – לרוח, משה – לנשמה, אדם הראשון – לחי' ומשיח ליחידה.
והוא בחינת יחידה הכללית שהיא נשמת משיח (כמ"ש הרמ"ז לזח"ב מ. ב, ועוד), והוא עצם נקודת החיות של כללות ההשתלשלות, ועצם החיות הוא בלתי מוגבל, הן בענין הנצחיות – שמשיח חי בחיים נצחיים, והן בענין האיכות והמעלה, שמשיח שלם הוא בתכלית השלימות.
ובהערה 39 שם: "ראה סהדרין צב סע"א (וראה גם מדרש הנעלם וירא קיד ב) צדיקים אין חוזרין לעפרן כו' לעולם קיימין וכו'".
ולאחר שהוברר לנו שמלך המשיח הוא היחידה הכללית - עצם נקודת החיות של כללות ההשתלשלות, ולכן אינו מוגבל בזמן – שחי לנצח, ולא מוגבל בשלימות מהותו, יתברר לנו גם מי הוא מלך המשיח, כי זיהוי מלך המשיח בזמן הזה – ערב הגאולה, ענין גדול הוא, ונצרך מאד לעבודת ה' ולמימוש הגאולה.
ובהקדמה, שבדורות הראשונים כשפנימיות התורה עדיין לא היתה בגילוי כל-כך, והיתה נחלתם של יחידי סגולה בלבד, היו כל עניני האמונה - בדרך כלל - בבחינת מקיף, כי העם בכללו היה בדרגה גבוהה - אנשי דעה, ודי היה להם באמונה בדרך מקיף בשביל לעבוד את ה' ביראת שמים.
בדומה להמשכת השכינה בדורות שלפני מתן תורה, שהיתה בבחינת מקיף ולא כמו בדור השביעי - שהמשיך משה רבינו את השכינה בארץ - בפנימיות.
וכך גם האמונה במי שעתיד להיות גואלם של ישראל, די היה להאמין באמונה שלימה בביאתו, ולצפות שה' ית' יגאל את ישראל ע"י שליחו הנאמן, אבל לא היתה חובה לדעת מיהו.
משא"כ בדורות האחרונים, בגלל ירידת הדורות, כותב כ"ק אדמו"ר הזקן בשם האריז"ל, לענין גילוי פנימיות התורה, ש"דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"[67] כדי שנוכל לעבוד את ה' ית' כראוי[68], וקלקלתנו היא תקנתנו, שהאמונה הולכת ומתפשטת וחודרת בפנימיות מזמן לזמן, ויורדת גם אל הרמה של השכל האנושי המוגבל, ובמיוחד לאחר התגלות חסידות חב"ד, ובפרט בדור האחרון - שהרבי נביא הדור הכריז עליו שהוא דור האחרון לגלות והראשון לגאולה, והגאולה כבר באה לעולם[69], ומלך המשיח כבר נמצא, והעבודה היחידה שנשארה היא לקבל על עצמנו את מלכותו, והורה לפרסם דברים אלו לכל אנשי הדור, ולהודיע שהוא אומר זאת בתורת נבואה, הנה עתה שומה עלינו גם לדעת מי הוא מלך המשיח שאת מלכותו נקבל עלינו באהבה ובשמחה.
וכשם שנצטוינו בתורה: "וידעת היום והשבת אל לבבך כי הוי' הוא הא-לקים וגו'", ולא די לנו בידיעה סתמית – שיש א-לקים בעולם, כי אז אפשר לתעות ולחשוב כי אל זר הוא ח"ו … , אלא המצוה היא לדעת כי הוי' הוא הא-לקים, כי רק כך נדע את מי לעבוד, ומצוותיו של מי לקיים.
כך גם מלך המשיח, כי "צדיקים דומים לבוראם"[70], מצווים אנו לדעת מי הוא המשיח בדורנו - דור הגאולה, כדי שנדע בדרכו של מי עלינו לדבוק, ומהו ענינו המיוחד שבו צריכים אנו לעסוק, בכדי לממש את הגאולה האמיתית והשלימה העומדת בפתחינו.
בקונטרס ענינה של תורת החסידות ועוד, מבואר באריכות שתורת חסידות חב"ד היא בחינת "יחידה" שבתורה, וענינה לגלות, להמשיך ולהלביש א-לקות שלמעלה מטעם ודעת בלבושים של חכמה בינה ודעת (אורות דתוהו בכלים דתיקון), כמו שיהיה בזמן הגאולה – ומלאה הארץ דעה את הוי', ולכן תורת חסידות חב"ד ודרכיה בעבודת ה', היא - ורק היא - ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה, ותורה זו יכולה להתגלות רק ע"י "יחידה הכללית" שבכל דור – מלך המשיח (וראה בקונ.הנ"ל הערה 43 וז"ל: וכן ראשי אלפי ישראל שבכל דור – הנשיאים שגילו תורת החסידות, הם בחי' יחידה הכללית של כלל ישראל כו').
אלא, שלכל נשיא מנשיאי החסידות יש ענין ותפקיד מיוחד שמחדש בכללות גילוי תורת החסידות, ואנו – בדור האחרון - אין לנו אלא את העבודה שהורה לנו הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו שהוא נשיא דורנו – הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה.
בקונטרס בית רבינו שבבבל ס"ה כותב הרבי: "רבינו, נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כידוע שבכל דור ישנו "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש"[71], "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש", הנשיא שבדור עכ"ל.
ובסה"ש ה'תשנ"ב ש"פ משפטים לאחר שאומר: ויה"ר והוא העיקר – שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תבוא בפועל ממש תיכף ומיד ממש. מוסיף בהערה 148 במפורש וז"ל: "ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה – שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ראה לעיל ח"א ע' 265 –66 ) ועל סדר הקרבה אליו – משיח (מנחם שמו) יוסף יצחק דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע).
והיוצא מכל מה שנכתב בזה, שעפ"י הוראת הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו צריכים:
א. לפרסם ולהכין את העולם לגאולה השלימה.
ב. לפרסם שמהות הגאולה היא מלכות ה' בעולם.
ג. לפרסם שמלכות ה' בעולם היא מימוש התורה בעולם ובעיקר פנימיות התורה כפי שנתגלתה ע"י מורנו הבעש"ט, ובאה בתורת חסידות חב"ד שנמסרה לנו ע"י נשיאי חב"ד לדורותיהם, והעיקר נשיא דורנו – דור השביעי, וכל השביעין חביבין – הוד כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שיחיה לעולם ועד.
ד. לפרסם שהגאולה תבוא בפועל ע"י הרבי מלך המשיח שליט"א – דור השביעי - והוא יגאלנו.
ה. לפרסם שהרבי מלך המשיח חי וקיים בגופו הגשמי בחיים נצחיים בנצחיותו של מהותו ועצמותו ית', ועומד לגאלנו בפועל מי"ד ממ"ש.
הנני מקוה שהבעתי במעט מן המעט - בעטי הדלה - את הענין שדברנו בו בליל שמחת תורה, בעת ההתועדות שהתקיימה בבית חיינו השתא, ואעפ"י שהמכתב התעכב עד עתה, חזקה על כת"ר שהוא איש החסד - כמפורסם, שימחול לי ע"ז.
בכל הכבוד הראוי
ישבעם הלוי סגל
_________
[1] ברכות יח סע"א.
[2] ראה זח"ג דף עא.
[3] חלק כו ע' 6
[4] ב"ב עד, א. ועוד
[5] תנחומא שמות כח. ועוד
[6] משלי יב, יט.
[7] סוטה יג ע"ב.
[8] דברים לד, ה.
[9] שמות לד, כח.
[10] סה"מ עטר"ת לאדמו"ר מוהרש"ב ע' תקיז.
[11] פרק לו.
[12] שם ע' 5
[13] תשא לב, טז.
[14] שמו"ר רפל"ב. פמ"א, ז. זח"א לז סע"ב.
[15] זח"א נה, ב. קכו, ב. שם ח"ג קצג, ב.
[16] אגה"ק ז"ך
[17] הערת כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א בפתח דבר לקונ. קב (חה"פ תשי"ב). וראה לקו"ש חי"א 10.
[18] שמו"ר פי"ב,ג.
[19] זכריה יג, ב.
[20] לקו"ש כרך כו שם.
[21] שבת ל ע"ב. ב"מ פו ע"א. וראה תניא פ"א.
[22] כד הקמח מע' נר חנוכה.
[23] מכילתא בשלח טו, א.
[24] מלאכי ג, כב.
[25] זח"ג עג,א.
[26] שבת קה ע"א
[27] הלכות יסודי התורה רפ"ט.
[28] שמות לב, א.
[29] ראה לקו"ש חי"א 144
[30] דברים לד, ו.
[31] יד, ע"א
[32] דברים לג, א.
[33] סוטה יד ע"א ד"ה מפני מה ניקבר
[34] ראה סה"מ תרס"ו המשך החודש הזה בהבדל בין משה שהי' בביטול דיחו"ע, ולכן עמד על עמדו בעת קבלת הנבואה, גם כשגופו היה גשמי, ואילו אליהו – נשמה דב"ן - שגופו לא היה יכול להכיל את הביטול אלא רק כשהפך להיות רוחני כמלאך.
[35] תקו"ז תס"ט
[36] ראה תניא פמ"ב
[37] ראה סה"מ ה'שי"ת פתח דבר לקונ. פ'
[38] ד"ה באתי לגני תשי"ב ס"ה.
[39] בראשית רבה פנ"ו ז.
[40] זהר חלק ב לח, א.
[41] ראה אגרת הקודש סוף סימן כה.
[42] דברים יא, טו. וראה לקוטי תורה ויקרא נ, א.
[43] בכורים פ"ג ה"ג
[44] שיחת פורים תשי"א סכ"ב
[45] סה"ש ה'תשנ"ב 291 ועוד
[46] שם 163 ועוד
[47] ע' 794
[48] ליקוט פר' בא ע' 280.
[49] "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות ג, יב.)
[50] זכריה יד, ט.
[51] ראה שמו"ר פ"ב ד. זח"א רנג, א.
[52] לקו"ש חי"א 8
[53] ישעיהו נב, יג.
[54] תנחומא תולדות יד
[55] לקו"ש חי"א 10, ושם גם ביאור הטעם לזה.
[56] זכריה יג, ב.
[57] ישעיה כה, ח.
[58] דברים ל, ג.
[59] ישעי' ל, כ.
[60] שם נב, ח.
[61] שם ס, יט.7
[62] שם מ, ה.7
[63] תנחומא נשא סי' טז.
[64] במדבר כד, יז.
[65] ראה מצודת דוד עה"פ שם.
[66] בראשית יא, י.
[67] אגה"ק כו
[68] קונטרס עץ החיים (כ"ק אדמו"ר הרש"ב)סי"ג
[69] סה"ש ה'תנש"א ש"פ שופטים סוסי"א
[70] רות רבה פ"ד, ג.
[71] סנהדרין צח ע"ב ובפרש"י. וראה בקונ. שם בהערה 57
-------------------------
מאתר חבד אינפו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה