זיידע היקר, ר' בערקה חן ע"ה, היה יהודי חסיד, חדור במסירות נפש ואהבת ישראל שאין לה גבול. הדרת פניו הקרינה טהרה וקדושה, וכל מי שפגש בו חש שהוא עומד מול יהודי מזוכך, צורה בלא חומר.
בשל מצבו הבריאותי, הרופא הורה לזיידע לנוח, והוא נסע למנוחה בטבריה, עיר הקודש. ביקרנו אותו שם, ואני זכיתי ללוות אותו בהליכתו. הרופא המליץ לו ללכת מעט מדי יום, וכך יצאנו יחד לטיול רגלי ברחובות טבריה.
לא ניתן היה להתעלם מהנוכחות המיוחדת של זיידע. כמעט כל מי שראה אותו במהלך ההליכה ניגש אליו וביקש ברכה. זיידע, שהיה מלא אהבת ישראל, קיבל כל אדם בלבביות ובמאור פנים, והרעיף ברכות מכל הלב.
אני זוכר במיוחד מקרה אחד: יהודי ניגש לזיידע ואמר לו: "רבי, תן לי ברכה."
זיידע, שהיה בטל באמת ובתמים לרבי מליובאוויטש, השיב בענווה ובפשטות: "אני לא רבי. תכתוב לרבי, ואני אשלח את זה אליו."
אך היהודי סירב להאמין – ההדר, האור, הלב החם – כל אלו שידרו לו שהוא מדבר עם רבי אמיתי. שוב ביקש מהזיידע ברכה, וזיידע, בצער ובענווה, הסביר שוב שהוא איננו רבי, שיש רבי – ואליו צריך לפנות.
כך היה זיידע היקר – איש של אמת, ענווה, טהרה, ומסירות שאין לה שיעור.
https://chat.whatsapp.com/GXvBjwBxOFC7x962SEUWOn
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה